תדריך חירומים בטיסה

By Dror Pilot

מטרת הטיסה

לרכוש מיומנות של:

• תפקוד נכון במצבי חירום.
• אבחון נכון של מצב החירום וטיפול הולם.
• התמודדות עם כשל מנוע וביצוע נחיתת אונס בטוחה ככל האפשר.

רקע טכני

מצב חירום בטיסה הוא מצב בו הטיסה אינה מתנהלת באופן נורמלי. המפתח לטיפול נכון במצב חירום ומניעת הידרדרות המצב הוא להכיר את המלצות היצרן מה לעשות בכל מצב ולנהוג לפיהן.

האבחון הראשוני שנבצע הוא: האם המטוס טס?

מטוס טס כאשר ניתן לשמור על:

• כיוון.
• גובה.
• מהירות.

אם המטוס טס, יש זמן לשקול את פעולותינו, להוציא בד"ח ו/או לקרוא בספר המטוס, ולנהוג ע"פ המלצות היצרן.

אם המטוס לא טס, מבצעים חשיבה והולכים לנחיתתת אונס.

סכנות פיזיולוגיות

ישנן מספר תופעות פיזיולוגיות שעלולות לסכן את יכולת הטייס להתמודד באופן מיטבי עם מצב חירום.

אי קבלה של מצב החירום

טייסים נוטים לסרב לקבל את העובדה שהם במצב חירום ונוטים להכנס לחרדה מכך, ולחשוב יותר על כך שהמטוס בדרכו לקרקע יותר מאשר מה צריך לעשות. זה גורם לשיתוק מוחלט במקרה הרע או לדחייה בביצוע הפעולות הנדרשות במקרה הטוב. בכל מקרה, במצב כזה, ככל שמגיבים לאט יותר ובפחות נחישות, המצב מוחרף יותר ומצב החירום מעמיק.

רצון להציל את המטוס

קיצוניות שניה היא לתת משקל יתר להצלת המטוס. זה מעודד התנהגויות שגויות כמו:

• פניית 180 חזרה למסלול בכשל מנוע לאחר המראה.
• ויתור על שדה בינוני בנגישות טובה לצורך הגעה עם סיכון רב יותר לשדה טוב יותר.
• האטה מסוכנת במהירות עד כדי הזדקרות לפני הגעה לנקודת הנגיעה שנבחרה.

חרדה מופרזת מפציעה

חרדה מופרזת מפציעה עלולה לגרום לחוסר תפקוד או תפקוד לקוי. הנסיון מראה שטייסים ששמרו על קור רוח והתגברו על החרדה הצליחו לבצע נחיתות אונס טובות יותר.

החלטה מקדימה

בכדי להרויח זמן ולהקטין את הסיכוי לשיתוק, מומלץ תמיד להיות מוכן לכשל מנוע ולקבל החלטות מקדימות מב עושים במקרה ויש כשל מנוע בכל שלה בטיסה, במיוחד בגובה נמוך של אחרי המראה.

עקרונות בטיחות

המטרה היא שאנרגיית המטוס תיספג ע"י גורמים במטוס ומחוצה לו. במטוס זה כולל כנפיים וגלגלים. מחוצה לו זה כולל עצים, שיחים, ואפילו מבנים (ראה עצירה ע"י צמחיה בציור 1).

ציור 1 - עצירה על ידי צמחיה

שני עקרונות בטיחות כלליים שתופסים תמיד במקרה ונזק למטוס בלתי נמנע:

1. לשמור את תא הנוסעים מפגיעות ולהעדיף פגיעת כנפיים וגלגלים במכשולים.
2. למנוע פגיעת גוף בחלקים פנימיים במטוס.

שם המשחק הוא להפטר מהאנרגיה של המטוס בהדרגה, כך שהכח המאיט יהיה מינימלי ולפיכך ההשפעה עלינו תהיה מינימלית. ככל שמהירות הנגיעה גבוהה יותר, כן יש לנו יותר אנרגיה להפטר ממנה (האנרגיה משפיעה בריבוע). ככל שנאפשר למטוס להאיט לאורך ריצת נחיתה ארוכה יותר, כן תקטן התאוטה שלנו. נהוג למדוד את התאוטה בכפולות של g: תאוצת הנפילה החופשית.

מקובל להניח שכל עוד התאוטה היא עד 9 ג'י, נעמוד בזה ללא פגע. כך המטוסים בנויים לגבי עצירה מקדימה. בכדי לעצור מטוס שטס במהירות v, בהנחה של כח עצירה קבוע, נדרש מרחק של v² / (2 a) כאשר a היא מידת התאוטה. אם נציב תאוטה של 9 ג'י, נקבל מרחק את מרחקי העצירה הבאים:

ניתן להבחין בשני דברים מעניינים:

1. המרחק מאוד קטן: לא צריך שדה כל כך גדול (מאידך קשה למצוא שדה עם כח בלימה קבוע).
2. המרחק גדל בריבוע ככל שמהירות הנגיעה גדלה. לכן נשאף לגעת במהירות קרקע מינימלית, ע"י: נחיתה מול הרוח במידת האפשר. כמו כן, דרך נוספת להקטין את מרחק העצירה היא ע"י נחיתה בעלייה.

אם למשל, נצליח להגיע לאיזור מיוער על הרים, ונכוון כך שגוף המטוס לא יפגע בכלום, אך הכנפיים והגלגלים יפגעו בענפים כך שהעצירה תימרח על פני 2.4 מטר ונגיעה תהיה ב – 40 קשר, זו תהיה נחיתת אונס שנצא ממנה ללא פגע.

מהירות אנכית וזווית פגיעה בקרקע

הטעות הקריטית ביותר, שגם הכי קל להמנע ממנה, היא נגיעה במהירות אנכית גבוהה, או עם אף נמוך מידי.

בניגוד להאטה אורכית, האטה אנכית אינה יכולה להתפזר על פני מרחק. הגעת לקרקע, המהירות האנכית יורדת לאפס מידית. אם קצב השקיעה גבוה מ – 500 רגל בדקה, יהיו פגיעות.

כמו כן, ברגע שגלגל האף יפגע בקרקע, המטוס עלול "להישתל" במקרה הרע או רק להתהפך במקרה הטוב יותר.

אם ניגע באף גבוה, מהירות אנכית קרובה לאפס, סיכויי ההצלחה יעלו בהרבה.

תצורת נחיתה

מדפים

ברור שלמטה: מהירות הזדקרות נמוכה יותר מאפשרת נגיעה במהירות מינימלית. יש להוריד מדפים רק כאשר בטוח מגיעים לשדה.

גלגלים

ברוב המקרים, למטה:

• אדמה קשה.
• עצים.
• שיעור שקיעה גבוה.

למעלה:

• נחיתה על מים.
• משטח ישר ורך, או שדה בניצב לתלמים (ראה ציור 2).

ציור 2 - נחיתת אונס עם גלגלים מקופלים למעלה

בחירת שדה

בחירת שדה נקבעת ע"פ:

• מיקום.
• גובה מעל הקרקע.
• מהירות.

אפשרויות הבחירה רבות. רק לאחר המראה יש מעט בחירה, וגם אז, השליטה המועטה בכיוון יכולה לעשות את ההבדל בין חיים ומות.

אם יש הרבה גובה ולא רואים שדה, לקחת כיוון לאזור שדות וחפש את נקודת הנגיעה בהמשך. אפשר לשנות את בחירת השדה בהמשך, אך לא יותר מפעם אחת.

נבחר שדה ונתכנן גישה לפי:

• כיוון ועוצמת הרוח.
• מימדי השדה ושיפועו.
• מכשולים בפיינל.

חשוב להשאיר מרווח מקסימלי לטעויות. עדיף שלא יהיו מכשולים בפיינל מאשר שדה קצר / מכשולים בסוף מסלול.

גיזרת חיפוש לשדה

עד 800 רגל: ישר קדימה, 45 מעלות לכל צד.

עד 1000 רגל: 90 מעלות לכל צד.

עד 1500 רגל: 135 מעלות לכל צד.

בחירת שדה במקומות קשים

• יש להמנע מבחירת שדה קצר מוקף במכשולים שרק גישה מאוד תלולה תאפשר הגעה אליו.
• כאשר שארית השדה קצרה והשדה נגמר במכשול (צוק, שדרת עצים וכד'), עדיף "להנגיע" את המטוס מאשר להציף עד הזדקרות. כח ההאטה של הקרקע גבוה בהרבה משל האויר. אפשר לשקול גם הרמת גלגלים או ground loop.

עצים

• עדיף עצים נמוכים צפופים ורחבים מעצים מדוללים צרים וגבוהים (ראה ציור 3).
• כוון את הפגיעה הראשונית בכנפיים ובגלגלים, רצוי באופן סימטרי בין הכנפיים.
• לאחר הנגיעה, אם אין ברירה וחייבים להכנס בגזעים, מומלצת פגיעה סימטרית בין הכנפיים.

ציור 3 - נחיתת חירום על צמרות עצים צפופים ורחבים

כביש / שביל

יש לשים לב שאין מכשולים בצדדים.

חוף הים

להזהר ממכשולים / אנשים.

בלילה מקום טוב, באזור הבוהק של קצף הגלים.

מים

• נחיתה על מים עדיפה על פני עצים או אדמה קשה והררית.
• חשוב לשמור את המטוס שלם. אם נשמר שלם, במיוחד כנפיים ריקות מדלק, הוא יצוף כמה דקות לפחות.
• קושי בהערכת גובה.

חזרה למסלול לאחר המראה

• ככלל, מתחת ל – 600 רגל גובה מעפ"ש אין לשקול זאת.
• בניסוי שעשיתי, פנית גלישה של 360 מעלות צורכת 600 רגל גובה.
• באופן מעשי, בלתי אפשרי בהרצליה.

אש במנוע

• נעדיף להשאיר את האש מספר שניות לשיפור הסיכויים לנחיתה בטוחה, ע"פ הכלל שלא נעשה פעולה שתוביל אותנו למצב גרוע יותר בעקבותיה.
• נאיץ למהירות 85 על מנת ליצור תערובת בלתי דליקה.
• לא נניע מנוע שבער גם אם האש כבתה.

שיטת העבודה

סדר הפעולות הוא שיר עם בתים: פעולות מידיות, פעולות אמצע ופעולות סוף.

פעולות מיידיות

1. הרמת אף למהירות 65.
2. קיזוז.
3. ברז דלק, בדיקת כמויות (אם רלוונטי, מחליפים מיכל).
4. אויר חם למאייד.
5. מצערת קדימה.
6. תערובת עשירה.
7. ניקוי גרר.

הפעולות המידיות מתבצעות בתנועה רציפה מלמטה למעלה ומשמאל לימין וצריכות לקחת כשתי שניות, לא יותר.

פעולות אמצע

לאחר הפעולות המידיות, בודקים את הגובה מעפ"ש ומחפשים שדה לנ"א, לפי המדריך הבא:

עד 800 רגל: ישר קדימה, 45 מעלות לכל צד.

עד 1000 רגל: 90 מעלות לכל צד.

עד 1500 רגל: 135 מעלות לכל צד.

כיוון הרוח

נשאף לנחות נגד הרוח. זיהוי כיוון הרוח בדרכים הבאות:

1. כיוון הרוח בהמראה.
2. לשאול את המגדל.
3. עשן.
4. כיוון הרוח המותווה ע"י עצי זית.
5. פרות תמיד מפנות את התחת לרוח.
6. במאגרי מים, הצד הפונה לרוח הוא הצד של המים השקטים.

לאחר הבחירה צריך "לשדר" את מיקום השדה לחניך / בוחן / מדריך ע"י הולכה מהגדול לקטן. צריך לבחור את נקודת הנגיעה בשליש מסלול וצריך לבחור נקודות 1000 ו – 1500 רגל בתחילת בסיס ובעם הרוח מול נקודת הנגיעה בהתאמה. נקודות אלו הן נקודות בקרה בלבד. לא חייבים לעבור דרכן אלא רק אם הגובה מאפשר זאת ואם נוכחים שאכן התכנון הוא נכון.

תוך כדי טיסה לפי התכנון, בודקים: אני קשור, אתה קשור (ושאר הנוסעים קשורים), ומבצעים את הפעולות הבאות, סריקה מלמטה ומשמאל לימין:

1. דיווח.
2. טרנספונדר 7700.
3. ברז דלק, כמויות.
4. תיחול נעול.
5. מצתים שניהם.
6. אויר חם למאייד.
7. מצערת פתוחה.
8. תערובת עשירה.

פעולות סוף

כאשר מגיעים לפיינל, מומלץ לסיים את הסגירות. את זה עושים בצורת האות V, מלמעלה ימין, למטה ולמעלה שמאל, כך:

1. סגירת תערובת.
2. סגירת ברז דלק.
3. סגירת מצתים.

לאחר מכן, מתייצבים בפיינל ושופטים לנקודת הנגיעה. שיפוט נכון בפיינל במקרים רבים מכריע אם נגיע או לא נגיע כפי שתכננו. מאחר ותרגול נחיתת אונס מסתיים בהליכה סביב בגובה 500 רגל מעפ"ש, לא מתבצע תרגול מלא של השיפוט בפיינל. בגדי לתרגל זאת, יש לבצע נ"א למסלול בשדה התעופה, שם אפשר לרדת עד נחיתה. בכדי לחדד את נושא השיפוט, מומלץ להתחיל את התרגול בגבהים שונים, לא שגרתיים, לדוגמא 1000 רגל בפיינל או 1500 רגל בעם הרוח.

מורידים מדפים בזמנים הנכונים כך שבשאיפה נגיע לנקודת הנגיעה עם מדפים מלא למטה. לאחר מכן:

1. סוגרים מסטר.
2. פותחים דלתות.
3. נוחתים.

הליכה סביב

כאשר אנו מבצעים נ"א בתרגול, בגובה 500 מעפ"ש הולכים סביב. הליכה סביב מתבצעת כך:

• מנוע מלא, אף לאופק, מדפים 20 מעלות.
• מעל מהירות 55, מעבר לנסיקה, מדפים 10 מעלות.
• מעל מהירות 65, גובה בטוח, מדפים למעלה.
• בדיקת לחץ שמן, טמפ' שמן, כמויות דלק – סוף תרגיל.

בטיחות

• הליכה סביב 500 רגל מעפ"ש.
• חימום מנוע כל 500 רגל.

שגיאות אופייניות

• קפיאה על המקום ואובדן זמן יקר.
• חרדה.
• בחירת שדה מאוחרת מידי.
• בחירת שדה לא טובה מבחינת:
  • סיכויי הגעה.
  • איכות המשטח.
  • כיוון הרוח.
  • מימדים.
  • שיפוע.
• שיפוט לא נכון.
• הורדת מדפים מוקדמת מידי.