לרכוש מיומנות של:
מצב חירום בטיסה הוא מצב בו הטיסה אינה מתנהלת באופן נורמלי. המפתח לטיפול נכון במצב חירום ומניעת הידרדרות המצב הוא להכיר את המלצות היצרן מה לעשות בכל מצב ולנהוג לפיהן.
האבחון הראשוני שנבצע הוא: האם המטוס טס?
מטוס טס כאשר ניתן לשמור על:
אם המטוס טס, יש זמן לשקול את פעולותינו, להוציא בד"ח ו/או לקרוא בספר המטוס, ולנהוג ע"פ המלצות היצרן.
אם המטוס לא טס, מבצעים חשיבה והולכים לנחיתתת אונס.
ישנן מספר תופעות פיזיולוגיות שעלולות לסכן את יכולת הטייס להתמודד באופן מיטבי עם מצב חירום.
טייסים נוטים לסרב לקבל את העובדה שהם במצב חירום ונוטים להכנס לחרדה מכך, ולחשוב יותר על כך שהמטוס בדרכו לקרקע יותר מאשר מה צריך לעשות. זה גורם לשיתוק מוחלט במקרה הרע או לדחייה בביצוע הפעולות הנדרשות במקרה הטוב. בכל מקרה, במצב כזה, ככל שמגיבים לאט יותר ובפחות נחישות, המצב מוחרף יותר ומצב החירום מעמיק.
קיצוניות שניה היא לתת משקל יתר להצלת המטוס. זה מעודד התנהגויות שגויות כמו:
חרדה מופרזת מפציעה עלולה לגרום לחוסר תפקוד או תפקוד לקוי. הנסיון מראה שטייסים ששמרו על קור רוח והתגברו על החרדה הצליחו לבצע נחיתות אונס טובות יותר.
בכדי להרויח זמן ולהקטין את הסיכוי לשיתוק, מומלץ תמיד להיות מוכן לכשל מנוע ולקבל החלטות מקדימות מב עושים במקרה ויש כשל מנוע בכל שלה בטיסה, במיוחד בגובה נמוך של אחרי המראה.
המטרה היא שאנרגיית המטוס תיספג ע"י גורמים במטוס ומחוצה לו. במטוס זה כולל כנפיים וגלגלים. מחוצה לו זה כולל עצים, שיחים, ואפילו מבנים (ראה עצירה ע"י צמחיה בציור 1).
שני עקרונות בטיחות כלליים שתופסים תמיד במקרה ונזק למטוס בלתי נמנע:
שם המשחק הוא להפטר מהאנרגיה של המטוס בהדרגה, כך שהכח המאיט יהיה מינימלי ולפיכך ההשפעה עלינו תהיה מינימלית. ככל שמהירות הנגיעה גבוהה יותר, כן יש לנו יותר אנרגיה להפטר ממנה (האנרגיה משפיעה בריבוע). ככל שנאפשר למטוס להאיט לאורך ריצת נחיתה ארוכה יותר, כן תקטן התאוטה שלנו. נהוג למדוד את התאוטה בכפולות של g: תאוצת הנפילה החופשית.
מקובל להניח שכל עוד התאוטה היא עד 9 ג'י, נעמוד בזה ללא פגע. כך המטוסים בנויים לגבי עצירה מקדימה. בכדי לעצור מטוס שטס במהירות v, בהנחה של כח עצירה קבוע, נדרש מרחק של v2 / (2 a) כאשר a היא מידת התאוטה. אם נציב תאוטה של 9 ג'י, נקבל מרחק את מרחקי העצירה הבאים:
מהירות [קשר] | מרחק עצירה [מטר] |
---|---|
40 | 2.40 |
50 | 3.75 |
60 | 5.40 |
70 | 7.35 |
80 | 9.60 |
90 | 12.15 |
100 | 15.00 |
150 | 33.76 |
200 | 50.00 |
ניתן להבחין בשני דברים מעניינים:
אם למשל, נצליח להגיע לאיזור מיוער על הרים, ונכוון כך שגוף המטוס לא יפגע בכלום, אך הכנפיים והגלגלים יפגעו בענפים כך שהעצירה תימרח על פני 2.4 מטר ונגיעה תהיה ב – 40 קשר, זו תהיה נחיתת אונס שנצא ממנה ללא פגע.
הטעות הקריטית ביותר, שגם הכי קל להמנע ממנה, היא נגיעה במהירות אנכית גבוהה, או עם אף נמוך מידי.
בניגוד להאטה אורכית, האטה אנכית אינה יכולה להתפזר על פני מרחק. הגעת לקרקע, המהירות האנכית יורדת לאפס מידית. אם קצב השקיעה גבוה מ – 500 רגל בדקה, יהיו פגיעות.
כמו כן, ברגע שגלגל האף יפגע בקרקע, המטוס עלול "להישתל" במקרה הרע או רק להתהפך במקרה הטוב יותר.
אם ניגע באף גבוה, מהירות אנכית קרובה לאפס, סיכויי ההצלחה יעלו בהרבה.
ברור שלמטה: מהירות הזדקרות נמוכה יותר מאפשרת נגיעה במהירות מינימלית. יש להוריד מדפים רק כאשר בטוח מגיעים לשדה.
ברוב המקרים, למטה:
למעלה:
בחירת שדה נקבעת ע"פ:
אפשרויות הבחירה רבות. רק לאחר המראה יש מעט בחירה, וגם אז, השליטה המועטה בכיוון יכולה לעשות את ההבדל בין חיים ומות.
אם יש הרבה גובה ולא רואים שדה, לקחת כיוון לאזור שדות וחפש את נקודת הנגיעה בהמשך. אפשר לשנות את בחירת השדה בהמשך, אך לא יותר מפעם אחת.
נבחר שדה ונתכנן גישה לפי:
חשוב להשאיר מרווח מקסימלי לטעויות. עדיף שלא יהיו מכשולים בפיינל מאשר שדה קצר / מכשולים בסוף מסלול.
עד 800 רגל: ישר קדימה, 45 מעלות לכל צד.
עד 1000 רגל: 90 מעלות לכל צד.
עד 1500 רגל: 135 מעלות לכל צד.
יש לשים לב שאין מכשולים בצדדים.
להזהר ממכשולים / אנשים.
בלילה מקום טוב, באזור הבוהק של קצף הגלים.
סדר הפעולות הוא שיר עם בתים: פעולות מידיות, פעולות אמצע ופעולות סוף.
הפעולות המידיות מתבצעות בתנועה רציפה מלמטה למעלה ומשמאל לימין וצריכות לקחת כשתי שניות, לא יותר.
לאחר הפעולות המידיות, בודקים את הגובה מעפ"ש ומחפשים שדה לנ"א, לפי המדריך הבא:
עד 800 רגל: ישר קדימה, 45 מעלות לכל צד.
עד 1000 רגל: 90 מעלות לכל צד.
עד 1500 רגל: 135 מעלות לכל צד.
נשאף לנחות נגד הרוח. זיהוי כיוון הרוח בדרכים הבאות:
לאחר הבחירה צריך "לשדר" את מיקום השדה לחניך / בוחן / מדריך ע"י הולכה מהגדול לקטן. צריך לבחור את נקודת הנגיעה בשליש מסלול וצריך לבחור נקודות 1000 ו – 1500 רגל בתחילת בסיס ובעם הרוח מול נקודת הנגיעה בהתאמה. נקודות אלו הן נקודות בקרה בלבד. לא חייבים לעבור דרכן אלא רק אם הגובה מאפשר זאת ואם נוכחים שאכן התכנון הוא נכון.
תוך כדי טיסה לפי התכנון, בודקים: אני קשור, אתה קשור (ושאר הנוסעים קשורים), ומבצעים את הפעולות הבאות, סריקה מלמטה ומשמאל לימין:
כאשר מגיעים לפיינל, מומלץ לסיים את הסגירות. את זה עושים בצורת האות V, מלמעלה ימין, למטה ולמעלה שמאל, כך:
לאחר מכן, מתייצבים בפיינל ושופטים לנקודת הנגיעה. שיפוט נכון בפיינל במקרים רבים מכריע אם נגיע או לא נגיע כפי שתכננו. מאחר ותרגול נחיתת אונס מסתיים בהליכה סביב בגובה 500 רגל מעפ"ש, לא מתבצע תרגול מלא של השיפוט בפיינל. בגדי לתרגל זאת, יש לבצע נ"א למסלול בשדה התעופה, שם אפשר לרדת עד נחיתה. בכדי לחדד את נושא השיפוט, מומלץ להתחיל את התרגול בגבהים שונים, לא שגרתיים, לדוגמא 1000 רגל בפיינל או 1500 רגל בעם הרוח.
מורידים מדפים בזמנים הנכונים כך שבשאיפה נגיע לנקודת הנגיעה עם מדפים מלא למטה. לאחר מכן:
כאשר אנו מבצעים נ"א בתרגול, בגובה 500 מעפ"ש הולכים סביב. הליכה סביב מתבצעת כך: