ניווט אוירי כולל הכנות, תדריך, טיסה ותחקיר.
נשתמש במפה נקייה מסימונים בקנה מידה של 1:250,000.
ראה דוגמא בציור 1.
נקפל את המפה כך שהנתיב עם הסימונים השונים יהיה למעלה וכל שאר השוליים מקופלים.
טיסה
המדריך מדגים לג ראשון. יוצאים כיוון לפי כזגמד: כיוון, זמן, גובה, מכשירים, דיווח.
מחזיקים את המפה ביד או על הפנל, כאשר כיוון החזקת המפה עם כיוון הטיסה.
מתרגלים תאור נקודה בשטח ע"י הולכה מהגדול לקטן.
נעריך את רכיבי הרוח, בכיוון הטיסה והניצב לכיוון הטיסה, באופן הבא (בטיסה במהירות של 90 קשר):
נבדוק מיהור או פיגור בנקודת הזדהות. נחשב מיהור או פיגור לדקה. נכפיל את המספר הזה ב – 1.5. התוצאה היא רוח גב או אף למיהור או פיגור בהתאמה.
נעריך את זוית הסטייה במעלות מהנתיב תוך העזרות בקוי הסחיפה. רכיב רוח הצד הוא 1.5 כפול זוית הסטייה, לפי חוק אחד לששים.
מיהור או פיגור לא נתקן אלא רק נעריך זמן הגעה למטרה. תיקון לסחיפה נבצע לפי זוית הסטיה ומיקום נקודת ההזדהות בה זיהינו את הסחיפה. אם, לדוגמא, זיהינו סחיפה שמאלה של 5 מעלות באמצע הלג, נתקן 10 מעלות לכיוון ההפוך לשארית הלג.
בגובה רב: התמצאות לפי תכסית (מה שמכסה את פני השטח).
בגובה נמוך: התמצאות לפי תבליט (מה שבולט מעל פני השטח). למשל, את בית ברל אפשר לזהות לפי מגדל המים.
החניך אינו מורגל בפיקוח של CTR חדש, שככל הנראה יכלול קשיים מסוג קצב דיבור גבוה.
בעיה נוספת: נטייה להציף גבוה בגלל שהמסלול רחב בחיפה ובראש פינה.
לאחר הנחיתה, פינוי, תחקור ויציאה לטיסה חזרה, כאשר לפניה מבצעים 4 עד 5 הקפות.
ביום חם: טיפוס דרך צלעות ההקפה.
אם הלכתי לאיבוד, צריך ראשית להכיר בזה ע"י הכרזה בתא: הלכתי לאיבוד. לאחר מכן, לבקש עזרה מהבקר.
שיטת העבודה היא שילוב של בדיקת כיוון, מהירות, גובה עם ש.מ.ש = שעון, מפה שטח. מציצים בשעון, רואים כמה זמן עבר מתחילת הלג. מציצים במפה ורואים היכן אנו אמורים להמצא. מתבוננים החוצה ורואים היכן אנו נמצאים באמת וכמה זה תואם את המפה.
נשים יותר דגש על נקודות ההזדהות שלנו ועל נקודות המטרה.
לפני יציאת כיוון נקפיד על כניסה ללג בכיוון הנכון.
מעל נקודת היציאה, נפעיל את הסטופר.
נוודא גובה מתאים ללג.
נוודא מכשירי מנוע מראים חיווי תקין, נבדוק כמויות דלק ונבצע צ'ק ג'יירו.
נדווח לבקרה בהתאם לצורך.